הערכות מדויקות של הסיכונים לתוצאי שבץ, מתוך מחקרי אוכלוסיה גדולים, עשויים לספק בסיס להחלטות מדיניות בתחום בריאות הציבור. במסגרת מחקר אשר פורסם בכתב העת Stroke, החוקרים בדקו את הסיכונים המוחלטים והיחסיים לסבול מהפרעות נפשיות מגוונות בתקופה שלאחר שבץ איסכמי או דימום תוך גולגולתי.
עוד בעניין דומה
בתקופה בין 2004-2018 החוקרים השתמשו במרשם הדני לצורך זיהוי מטופלים (בני 18 ומעלה וללא היסטוריה של הפרעות נפשיות שאובחנו בבית חולים), אשר עברו אירוע ראשון של שבץ איסכמי (n=76,767) או של דימום תוך גולגולתי (n=9,344), וכן אספו התאמות מהאוכלוסיה הכללית (n=464,840) לפי גיל, מין ושנה קלנדרית, ומשוונים עם אוטם שריר הלב (n=92,968).
החוקרים חישבו את הפרשי הסיכון, תוך התחשבות בתמותה כ-competing event, ויחס הסיכונים עם תקנון להכנסה, תעסוקה, השכלה והיסטוריה של תחלואה נלווית קרדיווסקולרית או שאינה קרדיווסקולרית.
בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, בקרב המטופלים אשר עברו שבץ איסכמי נמצא כי הפרש הסיכונים לשנה אחת היה 7.3% (95% CI,י7.0-7.5) להפרעות מצב רוח (מונעות על ידי דיכאון), 1.4% (95% CI,י1.3-1.5) להפרעות מוחיות אורגניות (מונעות על ידי דמנציה ודליריום), 0.8% (95% CI,י0.7-0.8) להפרעות שימוש בחומרים (מונעות על ידי אלכוהול וטבק), ו-0.5% (95% CI,י0.4-0.5) להפרעות נוירוטיות (מונעות על ידי חרדה והפרעות לחץ). בכל הנוגע לאובדנות, הפרשי הסיכון היו קרוב לאפסיים.
יחס הסיכונים היה גבוה במיוחד בשנה הראשונה למעקב, באופן הנע בין סיכון הגבוה פי 2 עד 4, ויורד לאחר מכן. בהשוואה עם חולי אוטם שריר הלב, הפרש הסיכון לשנה אחת היה 4.9% (CI 95% 4.6-5.3) להפרעות מצב רוח, 1.0% (CIי95% 0.8 עד 1.1) להפרעות מוחיות אורגניות, 0.1% (CI 95% 0.0-0.2) להפרעות שימוש בחומרים, אך 0.2%- (CIי95% 0.2- עד 0.1-) להפרעות נוירוטיות.
יחסי הסיכונים במהלך השנה הראשונה למעקב עלו פי 1.1 עד 1.8 להפרעות מצב רוח והפרעות אורגניות, אך ירדו פי 0.8 בסיכון להפרעות נוירוטיות.
לסיכום, הסיכון הגבוה יותר באופן משמעותי להפרעות נפשיות לאחר שבץ, ובמיוחד הפרעות מצב רוח, מדגיש את החשיבות של הערכת הבריאות הנפשית במטופלים לאחר שבץ.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
