במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת Headache, החוקרים ערכו סקירה שיטתית ומטא-אנליזה מסוג מינון-תגובה על מנת לבדוק את הקשר בין אינדקס מסת הגוף (BMI) לבין כאבי ראש ראשוניים מסוגים שונים, וכן על מנת להבהיר את צורת הקשר ביניהם.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו חיפוש שיטתי במסדי הנתונים PubMed ו-Scopus החל מראשיתם ועד לספטמבר 2020. בסקירה נכללו מחקרים תצפיתיים אשר העריכו את הסיכון ללקות בהפרעות כאב ראש ראשוני לפי קבוצות הסיווג של מדד ה-BMI. החוקרים הגבילו את חיפושם השיטתי למאמרים שפורסמו באנגלית בלבד. לא נכללו מטא-אנליזות, סקירות, מכתבים לעורך, תיאורי מקרה/ סדרות מקרים ותקצירים עם נתונים לא מספקים. החוקרים השתמשו ב-Joanna Briggs Institute Critical Appraisal tools על מנת להעריך את איכות המחקרים אשר נכללו במטא-אנליזות. מחבר אחד הפיק את הנתונים מכל מחקר, ולשם כך השתמש בטפסי חילוץ נתונים שהוגדרו מראש.
בסך הכל נכללו באנליזה 41 מחקרים תצפיתיים שחקרו את הקשר בין מדד ה-BMI לבין הפרעות כאב ראש ראשוני שונות. המחקרים הקיפו 154,044 מקרים ו-792,500 משתתפים.
מבין תת הסוגים השונים של הפרעות כאב הראש נמצא כי הסיכון לסבול ממיגרנה עלה באופן מובהק בקרב משתתפים שהיו בתת משקל או במשקל עודף, בהשוואה למשתתפים עם מדד BMI תקין (יחס הסיכויים = 1.21, רווח בר-סמך של 95%: 1.09-1.34, I2 = 6.2%; יחס הסיכויים = 1.28, רווח בר-סמך של 95%: 1.15-1.43, I2 = 89.7%, בהתאמה).
עם זאת, הראיות התומכות בקשר בין BMI לבין הסיכון ללקות בסוגים אחרים של כאב ראש ראשוני היו מוגבלות. נמצא קשר שאינו לינארי בין מדד ה-BMI לבין מיגרנה (p non-linearity <0.0001), כאשר הסיכון הנמוך ביותר נצפה במשתתפים עם BMI הנע סביב 20, ועלה במשתתפים עם BMI הגבוה מ-29.
החוקרים מסכמים כי במטא-האנליזה אותה ערכו נמצא קשר לא לינארי בין סיכון מוגבר ללקות במיגרנה ובין תת משקל או השמנת יתר. ממצאי החוקרים תומכים בכך שבקרה על משקל הגוף עשויה לסייע במניעתן של הפרעות כאב ראש.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה