ספר על עצמך: היכן גדלת, היכן למדת רפואה, במה התמחית, מה הביא אותך לעסוק בטיפול בכאב?
נולדתי וגדלתי בחיפה, כאן גם למדתי רפואה ועשיתי את ההתמחויות. כמעט תמיד הייתי חיפאי – למעשה חוץ משנתיים במרג׳עיון (דרום לבנון, בצבא) ושנתיים במונטריאול חייתי תמיד כאן. פרובינציאלי.
במהלך הסטאז׳ הגעתי לרוטציה במכון הכאב ברמב״ם, כמעט במקרה. אבל זו היתה חוויה מעצבת. פגשתי לראשונה את ד״ר סיימון וולפסון, שבהמשך יהפוך למנטור שלי, ולמדתי ממנו איך לגשת למטופל שכואב לו, איך להשתמש בשפה ובתקשורת עם המטופל כדי להבין לעומק את הבעיה ולהתניע תהליכי החלמה וריפוי.
אחד הדברים שאמר לי בהתחלה ומלווים אותי עד היום היה: ״המחלות דומות אחת לשניה. אם תתמקד במחלה תשתעמם כעבור זמן קצר, אבל האנשים שונים זה מזה, ואם תתמקד באדם לעולם לא יהיה לך משעמם במקצוע.״
מאז אותה רוטציה נשארתי בקשר עם המכון, השתתפתי בקורסים והכשרות, גם תוך כדי ההתמחות ברפואת משפחה, עד שכעבור חמש שנים התחלתי התמחות על בכאב.
שני דברים משכו אותי לתחום הכאב: הראשון היה עד כמה המקצוע מגוון ומעניין. רפואת כאב היא אחד התחומים העשירים והמורכבים ברפואה. רופא כאב טוב צריך ידע מקיף באנטומיה, נוירופיזיולוגיה, תחומי רפואה נרחבים מאורתופדיה ונוירולוגיה ועד גינקולוגיה ופסיכיאטריה. הוא צריך כישורי תקשורת מעולים ויכולת לדבר בגובה העיניים ולהניע לשינוי. צריך גם מיומנויות ידניות כדי ללמוד לבצע פעולות. וחוץ מזה צריכים גם לדעת לחיות לצד תסכול...
הדבר השני שמשך אותי לתחום היה האנשים שעוסקים בו – אז כמו היום היו במכון אנשים נדירים – קלינאים מוכשרים, מסורים מאד שעובדים בצוות רב-מקצועי. בקיצור שחקני נשמה. מאז פגשתי כאלה בעוד מכוני כאב בארץ ובחו״ל ככה שזה כנראה המקצוע שמושך את סוג האנשים הזה.
בתוך התחום של טיפול בכאב, מהם תחומי העניין שאותם הייתי רוצה לחקור יותר?
הכל. ככל שעובר הזמן מתברר לי כמה מעט אני באמת יודע על כאב – מה גורם לאדם אחד לפתח כאב ולאחר לא? איך זה שעדיין אין לנו כלים אובייקטיביים לאבחנה של כאב? למה למרות עשורים של מחקר כאב עדיין אין לנו טיפולים יעילים לכל כך הרבה מטופלים? בכלל, אני חושב שהתסכול הוא בן-לוויה קבוע של רופא כאב. כל אלה שאנחנו לא מצליחים לעזור להם נמצאים שם כל הזמן כדי להזכיר לנו שיש עוד דרך לעשות. והתסכול הזה הוא דלק מצוין למחקר.
תחום המחקר הספציפי שלי הוא התפקיד שממלאים חיידקי המעיים בכאב. כשיצאנו לדרך לפני חמש שנים לא יכולנו לנחש לאן הדבר יגיע. גילינו בשנים האחרונות שלאנשים עם כאב כרוני יש הרכב שונה של חיידקים במערכת העיכול, שהחיידקים האלה מפרישים חומרים פעילים לדם, שקשורים באופן הדוק לחומרת הכאב. ואולי הכי מעניין – גילינו שהחיידקים האלה, כאשר מעבירים אותם מבני אדם לבעלי חיים, יכולים לגרום לכאב תוך ימים. האם זה אומר שכאב כרוני יכול להיות מחלה זיהומית? זה מעורר המון שאלות, וגם הרבה תקווה, שנוכל להבין יותר טוב את התופעה של כאב כרוני, לפתח כלים מעבדתיים לאבחנה והכי חשוב – כלים חדשים לטיפול.
מיהם האנשים השפיעו עליך בתחום המקצועי לאורך הקריירה שלך?
היו הרבה, אבל לשניים היתה השפעה מכרעת, ואני חייב לשניהם המון.
ד״ר סיימון וולפסון – פתח בפני את התחום, לימד אותי את רוב מה שאני יודע על כאב, וליווה אותי בסבלנות לאורך כל מסלול ההכשרה. הדיונים איתו, שלעתים קרובות הופכים לויכוחים סוערים, גורמים לי תמיד לחשוב, ושכנעו אותי שברפואת כאב לא הכל evidence based medicine, ושיש גם מקום ללא-ידוע וללא-מוסבר.
ד״ר יורם שיר – המנטור שלי בתקופת המחקר במונטריאול, קנדה. איש עם היקף ידע בלתי נתפס – קליני, מחקרי וניהולי – שיחד עם זה צנוע מספיק בשביל ללמוד מכל אחד, גם אם מדובר בסטודנט שנמצא ברוטציה במחלקה. בשנתיים שעבדתי במכון במקגיל, יורם לימד אותי את רוב מה שאני יודע על מחקר - תכנון, ניהול צוות מחקר, כתיבה – וגם הרבה על רפואת כאב קלינית.
האם אתה מתגעגע לעבודתך כרופא ראשוני (רופא משפחה בקהילה)? אם כן, למה אתה מתגעגע?
יש דברים שחסרים לי מאז שהפסקתי להיות רופא משפחה. הדבר הראשון זה המגוון העצום של נושאים שרופא משפחה עוסק בהם – יש סיפוק עצום ביכולת לטפל בכל הגילים ובאבחנות מגוונות. אבל יותר מזה, ברפואת משפחה מתפתחות מערכות יחסים שלא מתאפשרות לי כרופא יועץ, וזה אולי הדבר שהכי חסר לי. למרות ששני אלה חסרים לי אני לא מתגעגע, בעיקר באשמת העומס האדמיניסטרטיבי השוחק וחוסר היכולת לנהל את הזמן באופן עצמאי.
אילו עצות יש לך לרופא/ה אשר שוקל/ת להתחיל התמחות-על ברפואה לשיכוך כאב? מנסיונך כקלינאי וכחוקר, אילו עצות יש לך למומחה/ית צעיר/ה?
קטונתי לתת עצות. החיים של כל אדם כל כך שונים, והמשתנים רבים... הדבר היחיד שהנחה אותי, ואולי יכול לעזור לאחרים הוא זה: כדאי למצוא מודל לחיקוי – מישהו שהיינו רוצים לאמץ את אורח החיים שלו, את תחומי העיסוק המקצועיים שלו, את האיזונים שיצר בין חיים לעבודה – ולכוון את המסלול המקצועי שלנו כך שיאפשר לנו להגיע למקום דומה. פעם בכמה שנים כדאי לחשב מחדש את המסלול ולהתאים אותו למערכת הערכים והאילוצים העדכנית.
מהם תחביביך?
זה די מצער, אבל פעם היו לי תחביבים מגניבים והיום בעיקר תחביבים של פנסיונרים. לפני שהילדים הגיעו הייתי מטיס מטוסים קלים, שוחה ויוצא לטרקים. לאחרונה אני בעיקר מסיע לחוגים, אבל עדיין מנסה לנגן בפסנתר פעם-פעמיים בשבוע ולקרוא ספר (שלא קשור לעבודה!) כל ערב.
לסיכום, אתה אמנם צעיר, אך מאחריך קריירה ענפה, במהלכה עשית תואר ברפואה, דוקטורט במדעים (pHD), שתי התמחויות, השתלמות עמיתים בחו"ל וגם פירסמת באחד העיתונים החשובים ביותר בתחום הכאב. מה עוד אתה מאחל לעצמך? האם יש דברים שהיית רוצה לעשות, שאינם קשורים בהכרח למקצוע?
יש המון דברים שאני רוצה לעשות ושאני מאחל לעצמי להספיק. קודם כל אני מקווה להיות אבא ובעל מוצלח – ככל שהילדים גדלים האתגר משתנה ודורש מיומנויות אחרות.
בתחום המקצועי, אני מקווה שלעבודה שלי תהיה משמעות: ברמה קלינית – שאוכל לשפר את איכות החיים של מטופלים, וברמה המחקרית החלום שלי הוא שמאחד הפרויקטים יצא משהו שישנה לטובה את הדרך שבה אנחנו מבינים כאב כרוני, מאבחנים אותו או מטפלים בו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
