חשיפה לקרב כבר נמצאה כקשורה לסיכון מוגבר לתוצאים פסיכיאטריים שונים ביוצאי צבא. עם זאת, מעט מאוד מחקרים בחנו את המאפיינים הפסיכיאטריים של יוצאי צבא אשר שירתו בעתות מלחמה שונות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Journal of Psychiatric Research ניתחו החוקרים מידע ממחקר National Health and Resilience in Veterans Study בין השנים 2019-2020, אשר סקר מדגם לאומי של 1,257 יוצאי צבא ארה״ב מיחידות לוחמות ממלחמת העולם השנייה או מלחמת קוריאה (61 מטופלים, 4.9% מהמדגם), ממלחמת וייטנאם (767 מטופלים, 44.5% מהמדגם), ממלחמת המפרץ (168 מטופלים, 14.5% מהמדגם) ומלחמת עיראק ואפגניסטן (261 מטופלים, 36.2% מהמדגם).
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את המאפיינים הסוציודמוגרפיים, הצבאיים וגורמים הקשורים לבריאות הנפש של משתתפי המחקר.
תוצאות המחקר הראו כי בתקופת מלחמת עיראק ואפגניסטן אוכלוסיית יוצאי הצבא היתה מורכבת מצעירים יותר וכללה יותר נשים ואוכלוסיות מיעוטים ביחס לתקופות מלחמה שונות. בסך הכל נמצא כי יוצאי צבא מתקופות מלחמת עיראק ואפגניסטן ומלחמת המפרץ נשאו בנטל טראומה גדול יותר והיו בעלי סבירות גבוהה יותר לקבל תוצאה חיובית בבדיקת סקר להפרעת דיכאון מאג׳ורי או הפרעת דחק פוסט-טראומטית במהלך החיים, וכן לסבול ממחשבות אובדניות.
בנוסף, מצאו החוקרים כי מבין כל תקופות המלחמות שנכללו במחקר, יוצאי צבא מתקופת מלחמת עיראק ואפגניסטן דיווחו על החומרה המשמעותית ביותר של חשיפה לטראומה וקרב במהלך החיים, והם היו בעלי הסיכון הגבוה ביותר לקבל תשובה חיובית בסקר של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (משקל יחסי – 29.3%), הפרעה נוכחית של שימוש באלכוהול (משקל יחסי – 17.2%) והפרעה נוכחית של שימוש בסמים (משקל יחסי 12.4%).
באופן ספציפי, נמצא כי יחס של יותר מ-1 ל-4 מיוצאי מלחמת עיראק ואפגניסטן (משקל יחסי – 26.3%) דיווח על מחשבות אובדניות.
ממחקר זה נוצר אפיון ספציפי של הסטטוס הפסיכיאטרי של יוצאי יחידות לוחמות של צבא ארה״ב בהתאם לתקופת מלחמה. מידע זה יכול לסייע לבצע הערכה ייחודית בהתאם לתקופת הלחימה, כמו גם ניטור וטיפול ספציפיים בהתאם להפרעות הפסיכיאטריות בקרב אוכלוסיה זו.
מקור: