כאבים מושהים (late-onset pain) שכיחים לאחר הדבקה בנגיף הקורונה, והוצעו זה מכבר מנגנונים פתוגנטיים רבים להסברת התופעה. יש חשיבות בזיהוי המאפיינים העיקריים של חולים אלה, וזאת לצורך תכנון התערבויות שיקומיות מותאמות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת European Journal of Pain מטרת החוקרים היתה לזהות גורמים דמוגרפיים ופתולוגים העשויים לנבא מצב של כאב מושהה לאחר שנה מעת ההדבקה בנגיף הקורונה.
לצורך כך, החוקרים אספו חולים הסובלים מלונג-קוביד עם עלייה של שתי נקודות בעוצמת הכאב לפי COVID-19 Yorkshire Rehabilitation Scale (C19-YRS) לאחר 52 שבועות בהשוואה למצב שלפני המחלה.
כלל הנבדקים היו במעקב רטרוספקטיבי לאחר 12, 26 ו-52 שבועות. בנוסף, נעשתה הערכה של הכאב לצורך קביעת המאפיינים והמנגנונים של הכאב, והחוקרים בדקו את הימצאותם של מצבי קטסטרופיזציה, קינזיופוביה וכן תסמינים פסיכולוגיים אחרים.
כמו כן, נערכה מדידה של pressure pain thresholdי(PPT) ושל temporal summationי(TS) אשר הושוו לנבדקי ביקורת בריאים תואמי גיל ומין לצורך אנליזת מאפייני הכאב.
מתוצאות החוקרים עולה כי מתוך 67 משתתפים שגויסו, 20 מהם הציגו עלייה בכאב לאחר 52 שבועות. הנבדקים משתי תת הקבוצות היו דומים במאפיינים הדמוגרפיים והקליניים בבסיס המחקר; בשבוע 26 נרשמו הבדלים מובהקים בעייפות, החרדה, ההתניידות, ביכולת לבצע פעילויות יומיומיות וכן בתפיסת הבריאות הכללית. עייפות ניבאה באופן מובהק הופעה של כאב (β = 0.54, p=0.002).
עוד הדגימו החוקרים כי 16 אזורי גוף שונים זוהו ככואבים, עם עוצמת כאב של 1.9 ± 6.0. במרבית הדגימות לא נראו מנגנונים נוירופתיים או נוציפלסטיים ולא נרשמו הבדלים ב-PPT וב-TS בין החולים ובין נבדקי הביקורת הבריאים.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי כמעט אחד מכל שלושה חולים שאושפזו בשל מחלת הקורונה פיתח כאב שנה לאחר מכן, ונראה כי עייפות אחראית להופעה הכרונית. החוקרים מוסיפים כי הימצאותם של מצבים חופפים עשויה להסביר הופעת כאב מושהה לאחר תחלואה בקורונה וכי יש לשקול גישה כוללנית יותר לטיפול בחולים הללו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
