לא ברור מהו תפקידה של הדמיית תהודה מגנטית (Magnetic Resonance Imaging - MRI) רב-פרמטרית לזיהוי סרטן ערמונית לאחר טיפול קרינתי. מטרת המחקר היתה להעריך את היעילות של בדיקות MRI וביופסיות מונחות MRI בזיהוי הישנות של סרטן ערמונית ובתכנון טיפול הנצלה באמצעות צריבה מקומית.
עוד בעניין דומה
מחקר FORECASTי(FOcal RECurrent Assessment and Salvage Treatment) הינו מחקר עוקבה פרוספקטיבי אליו גויסו 181 נבדקים משש מרכזים רפואיים בממלכה המאוחדת (בין השנים 2014-2018) שעבורם קיים חשש להישנות סרטן ערמונית לאחר טיפול קרינתי.
בניתוח הנתונים נכללו 144 נבדקים. כלל הנבדקים עברו MRI עם ביופסיות מיפוי לפי תבנית בגישה דרך הפרינאום, 84 מהנבדקים עברו ביופסיות מונחות-MRI בנוסף. בדיקות MRI עם ציוני Likert של 3-5 נחשבו חשודות.
ראשית, החוקרים בחנו את הדיוק האבחנתי של MRI. לאחר מכן, המאפיינים הפתולוגיים של גידולים שזוהו ושפוספסו בבדיקות MRI הושוו בעזרת מבחן ווילקוקסון ומבחן כי-בריבוע לצורך זיהוי מגמה. אחר כך בחנו ארבע שיטות דיגום שכללו ביצוע ביופסיות מונחות MRI בלבד וביצוע ביופסיות כוללות באחד או שניים מהרביעים הנוספים של הבלוטה.
מבחן פישר השווה בין האסטרטגיות לזיהוי עבור נבדקים עם שאת שפוספסה ועבור נבדקים עם שאת באחד הרבעים הנוספים שלא הודגמו. ניתוח הנתונים התמקד בעיקר בזיהוי גידולים מכל דרגה ובכל אורך. לבסוף, החוקרים העריכו את ההיתכנות לטיפול מקומי עבור נבדקים עם הישנות מקומית (שאת בדרגה T3N0M0 ומטה) לאחר הטיפול הקרינתי.
תוצאות המחקר הדגימו כי 111 מתוך 144 הנבדקים (77%) חלו בסרטן מאושש על ידי ביופסיה. רגישות בדיקת MRI לזיהוי גידול, בהערכה לפי מטופל, עמדה על 0.95 (רווח בר-סמך של 95%, 0.92-0.99) והסגוליות עמדה על 0.21 בלבד (רווח בר-סמך של 95%, 0.07-0.35).
בהערכה לפי רביע הבלוטה, 258/576 (45%) מהרבעים הכילו גידול סרטני שאובחן בביופסיה. רגישות וסגוליות הבדיקה עמדו על 0.66 (רווח בר-סמך של 95%, 0.59-0.73) ו-0.54 (רווח בר-סמך של 95%, 0.46-0.62), בהתאמה. ברמת רביע הבלוטה, נגעים שזוהו על ידי MRI היו ארוכים יותר (הפרש חציוני של 3 מ"מ [7 לעומת 4 מ"מ], רווח בר-סמך של 95%, 1-4 מ"מ; p<0.001) ובדרגה מתקדמת יותר (p=0.002) בהשוואה לנגעים שלא זוהו בבדיקת MRI.
מתוך 84 הנבדקים שעברו גם ביופסיות מונחות-MRI, ל-73 (87%) אובחנה הישנות של הגידול. ביצוע ביופסיות מונחות MRI בלבד הביא לפספוס של השאת ב-5/73 מהמקרים (7%, רווח בר-סמך של 95%, 3-15), כאשר דיגום נוסף של הרבעים האחוריים של הבלוטה (באותו הצד ובצד הנגדי; שיטה 4) הביא לפספוס של השאת ב-2/73 נבדקים (3%, רווח בר-סמך של 95%, 0-10) (הפרש של 4%, רווח בר-סמך של 95%, -3 עד 11; p=0.4).
אילו בוצעה ביופסיה מונחית-MRI בלבד, היו מפספסים גידולים נוספים בשאר רבעי הבלוטה עבור 43/73 (59%, רווח בר-סמך של 95%, 47-69) מהנבדקים. לעומת זאת, ביצוע ביופסיות לפי אסטרטגיה 4 היתה מפחיתה את ההיארעות של גידולים לא מזוהים בשאר רבעי הבולטה לכדי 7/73 (10%, רווח בר-סמך של 95%, 4-19) בלבד (הפרש של 49%, רווח בר-סמך של 95%, 36-62; p<0.0001). מבין 73 נבדקים, 43 (59%, רווח בר-סמך של 95%, 47-69) חוו הישנות מקומית לאחר טיפול קרינתי מתאימה לטיפול עם צריבה מקומית.
מסקנת החוקרים היתה כי עבור נבדקים עם הישנות של סרטן ערמונית לאחר טיפול קרינתי, ביצוע בדיקות MRI וביופסיות מונחות MRI, עם וללא נטילת דגימות מרבעים נוספים, עשויים לזהות גידולים במרבית המקרים. גידולים שלא זוהו ב-MRI, שדורגו 1-2 במדד Likert, נמצאו קטנים יותר ובדרגה נמוכה יותר.
עם זאת, אם מתכננים טיפול הנצלה עם צריבה מקומית, ביצוע ביופסיה מונחית MRI בלבד אינו מספיק לצורך מיפוי מלא של הבלוטה; עבור שלושה מכל חמישה נבדקים עם הישנות של סרטן הערמונית שביצעו ביופסיות מונחות MRI בלבד נמצאו גידולים נוספים ברבעי הבלוטה שלא נדגמו.
יש לשקול ביצוע דגימה סיסטמטית בכל רבעי הבלוטה נוסף על ביופסיות מונחות MRI על מנת לזהות גידולים שזוהו ושפוספסו בבדיקת MRI.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
