במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Pain Management Nursing, החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין גיל, מוצא אתני וניסיון בקרב אחיות רפואיות-כירורגיות וסייעות סיעודיות, ויחסן לטיפול בחולים עם מחלת תאי חרמש, תוך זיהוי חסמים המשפיעים על הטיפול בכאב.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע באמצעות סקר מקוון וראיונות, בהשתתפות 56 משתתפים לסקר ו-3 לראיונות. גישה מקיפה זו סיפקה תובנות כמותיות ואיכותיות כאחד לגבי העמדות והחסמים העומדים בפני ספקי שירותי בריאות. החוקרים השתמשו ב-GPSCP scale 17י(The General Perceptions of Sickle Cell Patients) המורכב מארבעה תת סולמות לצורך הערכת עמדות הצוות הרפואי הקשור לניהול כאב אקוטי וכרוני.
מתוצאות המחקר עולה כי לא היה קשר מובהק בין גיל או שנות ניסיון לבין עמדות לניהול כאב בחולים עם מחלת תאי חרמש כפי שנמדד על פני ארבעה תת סולמות. עם זאת, נמצא כי משתתפי/ות מגזעים לבנים קיבלו ציון גבוה יותר בתת סולם התנהגויות הדגל האדום, מה שמצביע על אמונות חזקות יותר לגבי התנהגויות של חיפוש תרופות בקרב חולי מחלת תאי חרמש בהשוואה למשתתפים מגזעים אחרים.
הנושאים שעלו מניתוח נתוני הריאיון האיכותני היו: 1) הרהורים על הפרקטיקה האישית בהשוואה לפרקטיקה של אחרים, 2) תקשורת כמחסום/ מנחה למתן טיפול, 3) היעדר הנחיות לאומיות ו-4) צוות נלווה חיוני להקלת טיפול הוליסטי.
החוקרים סיכמו כי הבדלים גזעיים ואתניים משפיעים באופן משמעותי על עמדותיהם של אחיות רפואיות-כירורגיות וסייעות סיעודיות. הם גם זיהו חסמים מרכזיים לניהול כאב יעיל, כולל תקשורת לקויה והיעדר תקני טיפול לאומיים.
ההשלכות הקליניות מצביעות על הצורך בטיפול רגיש מבחינה תרבותית ועמידה בהנחיות הנוהג הנוכחיות כדי לשפר את איכות ניהול הכאב בחולים עם מחלת תאי חרמש.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
