מטרת החוקרים היתה להעריך את העיתוי והגורמים הספציפיים המתווכים את הקשר בין שימוש אנטיביוטי מערכתי (אורלי או תוך ורידי) לבין אטופיק דרמטיטיס (atopic dermatitis - AD).
עוד בעניין דומה
AD היא מחלת העור הדלקתית הכרונית השכיחה ביותר באוכלוסיות ילדים ומבוגרים כאחד. התפתחות AD נקשרה לשימוש באנטיביוטיקה, הגורמת להפרעה במיקרוביום ונקשרה לתפקוד לא תקין של מערכת החיסון. עם זאת, חוסר איזון במיקרוביום המעי עצמו הקשור לשימוש באנטיביוטיקה נקשר באופן לא עקבי ל-AD.
לאחרונה פורסמו בכתב העת The Journal of Allergy and Clinical Immunology, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון את העיתוי והגורמים הספציפיים המתווכים את הקשר בין שימוש אנטיביוטי מערכתי (אורלי או תוך ורידי) לבין AD.
החוקרים ביצעו שימוש במודלים סטטיסטיים ובניתוח דיפרנציאלי כדי לקשר את ההיסטוריה של משתתפי מחקר ה-CHILD של שימוש באנטיביוטיקה ושינויים במיקרוביום של המעיים בתחילת החיים ל-AD.
תוצאות המחקר הדגימו שאנטיביוטיקה מערכתית במהלך שנת החיים הראשונה, בהשוואה לשלבים מאוחרים יותר בחיים, קשורה לסיכון ל-AD (יחס סיכויים מתוקנן [aOR]= 1.81; רווח בר סמך 95%:1.28-2.57; P<.001), עם עלייה במספר הסבבים של אנטיביוטיקה התואמים לתגובת מינון-כמו סיכון מוגבר ל-AD (סבב אחד: aOR: 1.67; רווח בר סמך 95%: 1.17-2.38; 2 סבבים או יותר: aOR: 2.16; רווח בר סמך 95%: 1.30-3.59).
יתרה מכך, החוקרים הדגימו ששינויים במיקרוביום הקשורים, הן ל-AD והן לשימוש באנטיביוטיקה מערכתית, מתווכים באופן מלא את ההשפעה של שימוש באנטיביוטיקה על התפתחות ה-AD (β עקיף = 0.072; P < .001).
שינויים במיקרוביום המעי של תינוקות בני שנה של משתתפים שיפתחו מאוחר יותר AD כללו עלייה ב-Tyzzerella nexilis, ניצול מוגבר של חד-סוכרים, וירידה במקביל של Bifidobacterium, Eubacterium spp, ומסלולי תסיסה.
החוקרים הסיקו כי שימוש באנטיביוטיקה בתחילת החיים, במיוחד בשנה הראשונה לחיים, מווסת את רכיבי המיקרוביום העיקריים של המעי העשויים לשמש כסמנים כדי לחזות ואולי למנוע התפתחות של AD.
מקור:
https://www.jacionline.org/article/S0091-6749(24)00409-3/fulltext