רישום מופרז של אופיואידים לאחר ניתוח תורם למשבר האופיואידים המתגבר. למרות שניתן להתאים את נוהלי הרישום, קיים חוסר בנתונים שעשויים להנחות קבלת החלטות מתאימות לגבי מרשמים לאופיואידים לאחר השחרור.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Anaesthesia, ביקשו חוקרים להעריך גורמים הקשורים לצריכת אופיואידים לאחר השחרור. החוקרים ערכו מחקר עוקבה בינלאומי פרוספקטיבי רב-מרכזי, בו נכללו מטופלים מבוגרים שעברו ניתוחים כלליים, אורטופדיים, גינקולוגיים ואורולוגיים נפוצים. המעקב התרחש שבעה ימים לאחר השחרור.
התוצאים העיקריים היו כמויות של אופיואידים שנרשמו ונצרכו, שנמדדו בכמות שווה ערך למיליגרם של מורפיום. בנוסף, ניתוחים תיאוריים ורב-משתנים שימשו להערכת גורמים הקשורים לתוצאים אלה.
האנליזה כללה 4,273 חולים מ-144 בתי חולים ב-25 מדינות. בסך הכל, 1,311 (30.7%) חולים קיבלו מרשמים לאופיואידים בשחרור.
תוצאות המחקר הדגימו כי עבור מטופלים שנרשמו להם אופיואידים, נרשמו בממוצע 179 (סטיית תקן 240) אופיואידים פומיים שווי ערך למיליגרם מורפיום, אך רק 81 (סטיית תקן 145) נצרכו בפועל במהלך שבעה הימים הראשונים לאחר השחרור. מינון אופיואידים גבוה יותר בשחרור נמצא בקורלציה עם צריכה גבוהה יותר במהלך תקופת המעקב (β = 0.33, רווח בר-סמך 95%: 0.31-0.34 , p < 0.001).
כמו כן, הסבירות לרשום אופיואידים בכמות עודפת גדלה כאשר המינונים שנרשמו עלו על 100 אופיואידים שווי ערך למיליגרם מורפיום, ללא קשר למחלות נלוות, סוג ההליך או רמת הכאב. בסך הכל, לחולים נרשמו יותר מפי שניים מכמות האופיואידים שהם צרכו בפועל בשבעה הימים הראשונים לאחר הניתוח.
החוקרים מסכמים כי הכמויות הנוכחיות של אופיואידים שנרשמו בשחרור עולות על צורכי המטופל ועלולות לתרום להגברת השימוש והזמינות של אופיואידים בקהילה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה