למרות שמופיעות יותר ויותר עדויות הקושרות מיגרנה עם מחלות לב וכלי דם, עדויות גנטיות התומכות בקשר סיבתי נותרו מוגבלות. חקירת הקשר הסיבתי הזה היא חיונית.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Headache and Pain, חוקרים ערכו מחקר אקראיות מנדליאנית דו-כיווני תוך שימוש בדגימות גילוי ושכפול ממערך נתונים מסכם של GWASי(genome-wide association study) הזמין לציבור. בנוסף, הם ביצעו הערכה קפדנית של משתנים אינסטרומנטליים.
החוקרים השתמשו בארבע טכניקות של אקראיות מנדליאנית: שונות הופכית משוקללת (inverse variance weighted), אקראיות מנדליאנית של אגר (Mendelian Randomization - Egger), חציון משוקלל (Weighted Median) ואומדן דומיננטי משוקלל (Weighted Mode), יחד עם ניתוחי רגישות שכללו מבחני Q של Cochran, שונות הופכית משוקללת רדיאלית (IVW (Inverse Variance Weighted) Radial), השארת-אחד-בחוץ (Leave-One-Out) ואקראיות מנדליאנית PRESSOי(Pleiotropy Residual Sum and Outlier), כדי לחקור את הקשר הסיבתי בין מחלות לב וכלי דם לבין מיגרנה.
השפעות סיבתיות מגנות של מיגרנה חזויה גנטית על מחלת עורקים כליליים (יחס סיכויים 0.881; רווח בר-סמך 95%: 0.790-0.982; p = 0.023) ושבץ איסכמי (יחס סיכויים 0.912; רווח בר-סמך 95%: 0.854-0.974; p = 0.006) זוהו באנליזת אקראיות מנדליאנית ישירה.
לעומת זאת, באנליזת אקראיות מנדליאנית הפוכה, נמצאו השפעות סיבתיות מגנות של טרשת עורקים כליליים (יחס סיכויים 0.865; רווח בר-סמך 95%: 0.797-0.940; p = 0.001) ואוטם שריר הלב (יחס סיכויים 0.798; רווח בר-סמך 95%: 0.668–0.952; p = 0.012) על מיגרנה.
החוקרים מסכמים כי זוהה אפקט מגן פוטנציאלי של מיגרנה על מחלת עורקים כליליים ושבץ איסכמי, כמו גם אפקט מגן פוטנציאלי של טרשת עורקים כליליים ואוטם שריר הלב על מיגרנה.
החוקרים הדגישו את ההבדלים האפידמיולוגיים והגנטיים ואת החשיבות של ניטור בטיחות ארוך טווח עבור תרופות למיגרנה. כתוצאה מכך, מחקר עתידי הוא חיוני לשיפור תוצאים קרדיווסקולריים בחולים עם מיגרנה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
