במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Pain, החוקרים ביקשו לבדוק האם קשיים בשינה ותחושת עייפות יומית מנבאים התפתחות כאב כרוני וכאב כרוני בעל השפעה תפקודית (high-impact chronic pain) לאחר שנת מעקב, תוך התחשבות בגורמים סוציודמוגרפיים.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 7,826 משתתפים עם כאב כרוני ו-9,195 משתתפים עם כאב כרוני בעל השפעה תפקודית מתוך סקר הבריאות הלאומי של ארה"ב (National Health Interview Survey), מדגם מייצג ברמה ארצית. נבחנה ההיארעות המצטברת לאחר שנה ונערכו ניתוחים לפי קבוצות גיל, מין, וגזע/ מוצא אתני.
מתוצאות המחקר עולה כי ההיארעות המצטברת של כאב כרוני לאחר שנת מעקב עמדה על 10.6% (רווח בר סמך 95%, 9.8–11.5%) ושל כאב כרוני בעל השפעה תפקודית על 4.2% (רווח בר סמך 95%, 3.7–4.8%).
במודלים מתוקננים, משתתפים שדיווחו על קשיי שינה "ביותר ממחצית מהימים" היו בסיכון גבוה ב-63% לפתח כאב כרוני (סיכון יחסי 1.63, רווח בר סמך 95%, 1.16–2.28) ובסיכון גבוה ב-101% לפתח כאב כרוני בעל השפעה תפקודית (סיכון יחסי 2.01, רווח בר סמך 95%, 1.29–3.13).
משתתפים שדיווחו על עייפות "כמעט כל יום" היו בסיכון גבוה ב-89% לפתח כאב כרוני (סיכון יחסי 1.89, רווח בר סמך 95%, 1.32–2.69) וב-166% לפתח כאב כרוני בעל השפעה תפקודית (סיכון יחסי 2.66, רווח בר סמך 95%, של 1.76–4.02). ניתוחים מרובדים הראו כי שיעורי ההיארעות היו גבוהים יותר בקרב משתתפים ממוצא אסיאתי או אפרו-אמריקאי (non-Hispanic) שדיווחו על עייפות.
החוקרים סיכמו כי הפרעות שינה ותחושת עייפות יומית מנבאות סיכון מוגבר לפיתוח כאב כרוני וכאב כרוני בעל השפעה תפקודית לאחר שנה, גם לאחר התאמה למשתנים סוציודמוגרפיים. הממצאים מדגישים את החשיבות בטיפול בגורמים הקשורים לשינה לצמצום נטל הכאב והפחתת פערים בריאותיים באוכלוסיות מוחלשות.
מקור: