במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת American Journal of Ophthalmology, חוקרים ביקשו לבחון האם מיגרנה קשורה לעלייה בסיכון להתפתחות רטינופתיה נסיובית מרכזית (CSCR, Central Serous Chorioretinopathy) באמצעות מאגר נתונים גדול של רשומות רפואיות אלקטרוניות מהעולם האמיתי.
עוד בעניין דומה
מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה כלל מבוגרים בגילאי 18-40 שנים עם אבחנה של מיגרנה ממאגר TriNetX Global Collaborative Network. המטופלים הושוו לאנשים ללא מיגרנה או תסמונות כאב ראש אחרות אשר עברו בדיקות רפואיות שגרתיות. מטופלים עם אבחנה קודמת של רטינופתיה נסיובית מרכזית או שימוש בקורטיקוסטרואידים בתוך חודש לפני או לאחר האבחנה הראשונית של מיגרנה הוצאו מהמחקר. בנוסף, לכלל המטופלים היה מעקב של שנה אחת לפחות לאחר מועד האבחנה.
לצורך איזון מאפיינים דמוגרפיים וקליניים בסיסיים בוצעה התאמת ציוני נטייה ביחס של 1:1. כמו כן, אנליזת זמן-לאירוע נערכה באמצעות מודלים של סיכונים פרופורציונליים של קוקס ומבחני לוג-רנק. אנליזות של תת קבוצות ואנליזות רגישות בחנו את עמידות הקשר לפי מין, תת-סוג המיגרנה (עם וללא אאורה), טווח גילאים, משך המעקב, חשיפה לקורטיקוסטרואידים, וכן באמצעות רגרסיית קוקס רב-משתנית חלופית בכלל העוקבות.
אנליזות נוספות בחנו את ההשפעה של תרופות הקשורות למיגרנה על הסיכון לרטינופתיה נסיובית מרכזית.
התוצא העיקרי הוגדר כהופעה חדשה של רטינופתיה נסיובית מרכזית בתוך חמש שנים ממועד האבחנה, ובנוסף חושב ערך E להערכת עמידות הממצאים בפני משתנים מתערבים שלא נמדדו.
לאחר התאמה, נותרו 413,663 מטופלים בכל אחת מהעוקבות, עם איזון טוב של מאפייני הבסיס.
תוצאות המחקר הדגימו כי במהלך מעקב של חמש שנים, מטופלים עם מיגרנה הדגימו שכיחות גבוהה יותר של רטינופתיה נסיובית מרכזית בהשוואה לביקורת (1.43 לעומת 0.51 ל-10,000), עם יחס סיכונים של 2.74 (רווח בר-סמך 95%: 1.66-4.51).
ערך ה-E המחושב היה 4.92 עבור יחס הסיכונים שנצפה ו-2.71 עבור הגבול התחתון של רווח הסמך. הקשר נותר עקבי בכל אנליזות תתי-הקבוצות ובכל אנליזות הרגישות.
בנוסף, תוצאי בקרה חיוביים ושליליים תמכו בספציפיות ובתוקף הפנימי של הקשרים. אנליזת חשיפה לתרופות לא הדגימה הבדלים מובהקים בסיכון לרטינופתיה נסיובית מרכזית בין משתמשים בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, חוסמי בטא, טופירמאט, ולפרואט או תרופות נוגדות דיכאון.
החוקרים מסכמים כי מיגרנה היתה קשורה לעלייה מובהקת בסיכון להיארעות של רטינופתיה נסיובית מרכזית בעוקבה גדולה מהעולם האמיתי. העקביות של הקשר במגוון אנליזות מצביעה על מנגנון פתופיזיולוגי משותף אפשרי, המצדיק מחקר נוסף.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה